הדס במדבר

היא לא מבינה איך הוא מרגיש חלק מהחברה החדשה הזו. אולי בגלגול הקודם היה אדמו"ר או משהו. אבל היא בוודאי הייתה רועת צאן. ולכן אין לה מה לחפש בשיעורים של הרבנית ויינברג.
"את תראי שיהיה בסדר! הם יקבלו את המיידלע שלך בלי בעיות!ו את תגידי להם שיש לך ייחוס מפואר! אל תבואי ככה עם אף למטה ,תרימי קומה, תחייכי, דער אייבישטער יעזור!" "איזה ייחוס יש לי, הרבנית?" כמה הייתה משלמת לזכות בכזה. "את הבת של האמהות הקדושות. זה מספיק!"
"סבא שלך?" חוי לא מבינה, "מה הכומר זה סבא שלך?"
"כשנפטרתי אני – הפכתי לריקה". "נפטרת?" עידית מזדעזעת. הרגיעות הנצחית שלה נושרת לרגע. "בטח! את לא יודעת שאבא שלי ישב עליי שבעה?"
בין חולות המדבר, לשמש הלוהטת, הוא צומח. ואין איש חש בריחו הטוב. הדס. דרך פיתולי העלילה – נפגשות נפשות רבות וחסרונן ומבקשות גאולה. היא צועקת להן מבפנים, וקוראת להן מבחוץ. הדרך מתסכלת, הכלים כמעט נשברים, אבל בסוף הן יוצאות מקטנות וגדלות. המדבר נעשה יישוב, והאופק מתבהר.
"הדס במדבר" הוא ספר שמספר סיפור. אבל הסיפור האמיתי מתרחש בפנים, ושייך לכל אחד מאתנו. מוזמנים למצוא את ההדס שבכם, ליישב מדבריות