יש פיל בחדר / חוי שטיגל

נועה:
מתחשק לי לצעוק חזק עד שהוא יהיה מוכרח לתת לי תשובות!!!
אבל אני עוצרת את עצמי בכח. צונחת לכיסא באפיסת כוחות, כאילו כל האנרגיות של הכעס נשפכו ממני בבת אחת, מותירות אותי חלולה.

אלחנן:
"אני מקווה שאבא שלך לא יכעס עליף אבל לא מגיעה לי שום דירה ברמת שלמה". לא יודע מאיפה באו אלי המילים האלו, אבל באמת שאני לא מרגיש שמגיעה לי דירה.
"אתה מוותר עליה?" נועה מנסה להיות פרקטית
"אם בגלל זה לא תחזרי להורים שלך, אז כן".

חנוך:
"לא היית צריך לקחת אותו טרמפ, ואם כן לקחת אותו, היית צריך ללוות אותו, לראות את היעד שאליו הוא טס". ה'צריך, חייב ומוכרח' של גיסי צורמים באוזניי.
"בא נתמקד במה יש לעשות עכשיו". אני מנסה להוביל את השיחה לפסים מעשיים.
"כלום. הבן שלי נעלם. אין שום טיסה תחת שנו בעשרים ושניים במאי".